סימני סימנים דיאקריטיים IPA.

התחל עם צליל הבסיס ושאל איזה פירוט נוסף חשוב למטרה שלך. אף-תנועתיות, קוליות, מיקום לשון ושחרור יכולים להיות מיוצגים עם סימנים שונים. לדוגמה, ã מוסיף אף-תנועתיות לתנועה a, בעוד t̪ מציין מחוות שיניים עבור t. אלו דוגמאות סכמטיות לסימון, לא טענות לגבי האופן שבו כל שפה הוגה את האותיות הללו.

תעתיקים פונטיים מפורטים משתמשים בדרך כלל בסוגריים מרובעים ויותר סימני תנועה מאשר תעתיקים פונולוגיים רחבים בלוכסנים. יותר סימנים לא הופכים ניתוח לטוב יותר באופן אוטומטי. אם תכונה אינה נצפית, לא רלוונטית למשימה או כבר צפויה תחת המוסכמה המוצהרת, הוספתה עלולה להטעות את הקורא. זהו את השפה, ההקשר והפירוט המיועד לפני הצגת צורה מוערת כראיה.

סימן ההברתיות ב-n̩ אומר שהעיצור מתפקד כגרעין הברה. זה לא אומר ש-n הפך לאות תנועה, הוא רועש במיוחד או בהכרח מודגש. הסימן הלא-הברתי ב-i̯ מציין את הסוג המשלים של מידע: שאלמנט דמוי תנועה זה אינו גרעין ההברה בניתוח שנבחר. יש לשקול תפקוד הברה ונבר (stress) בנפרד.

סימנים אחרים נוגעים להפקה ולא לתפקיד ההברה. ה-h המוגבהת ב-tʰ מציינת נישוף, ואילו t̚ מציין חוסר שחרור שמיע. סימן נישוף אינו סתם הוראה לצרף [h] עצמאי. הטבלה מספקת גם שחרור אפי ⁿ ושחרור צדי ˡ, בתוספת סימנים לחיתוכים משניים כגון שפתות ʷ וחנכוך ʲ. קרא את התיאור הספציפי במקום להתייחס לכל כתב עילי כאל צליל נפרד.

סימני הבחן רבים של IPA הם סימני שילוב ב-Unicode. הזן קודם את הבסיס ואז הוסף את הסימן מיד אחריו, ללא רווח. הגופן ממקם את הסימן מעל או מתחת לבסיס. סימני הבחן אחרים, כולל ʰ ו-ʲ, הם אותיות שמשנות מרווח. הן עדיין באות לאחר העיצור הרלוונטי בדוגמאות אלו, אך הן מקודדות באופן שונה מסימן גל רפה או עיגול תחתון משולבים.

i2Speak מציג עיגול מנוקד מאחורי סימן משולב עצמאי כך שתוכל לראות אותו על הלחצן. בחירת הלחצן מזינה את הסימן עצמו. סימן שהוקלד לאחר רווח עשוי להיצמד ויזואלית לרווח ההוא או להופיע מנותק. גופנים ותוכניות עריכה יכולים גם לעצב את אותו רצף בצורה שונה. בדוק את התעתיק המודבק ביעדו, במיוחד סימנים מוערמים, במקום לשפוט את זהות התו אך ורק לפי המראה.